כשהרכב מושבת
אתה מנגב ידיים וכדרך אגב מציץ מחלון המטבח כשרעש צורם של אגזוז מחריש את אוזנייך. זו הסובארו של אשתך שנכנסת לחניה. אתה שואל לפשר הרעשים ולפני שהיא משיבה שאינה יודעת, היא שוטחת בפניך את המבוכה לנסוע כך. ברמזור – כך היא מספרת – התנהגה כאילו לא רואה אף אחד, מנסה להתחמק ממבטיהם הזועפים של העוברים ושבים.
אתה כבר מנחש. הרכב ישן, מזמן היית צריך להשבית אותו והרעש הצורם רק מזכיר לך שאין דרך להתחמק מזה ולפנות אל קונה רכבים לפירוק בנתניה .
אתה מתכופף אל בטן הרכב ומגלה את מה שכבר שיערת – הממיר הקטליטי כבר לא שם. מישהו גנב את הממיר הקטליטי. אתה מבין שאין הצדקה להשקעה ומתחיל להספיד את הסובארו היקרה.
זכרונה לברכה
אתה מוריד אותה בניוטרל אל שפת הכביש בסימון אפור, על מנת שלא תתפוס לך חניה ומבטיח לעצמך שתטפל בזה בימים הקרובים.
חולף שבוע, חולפים שבועיים, אתה רואה את המכונית בכל יום כשאתה חוזר הביתה, אתה זוכר שצריך לטפל בזה ומבטיח לעצמך שאוטוטו אתה סוגר את הפינה הזו.
שוטר שעובר ברחוב תופס אותך ליד הפחים. מסתבר, התקבלה פניה במוקד שיש רכב מושבת וצריך לפנות אותו, אחרת, הרכב יגרר למגרש ותצטרך לשאת בעלויות.
גרוטאה בחצר האחורית
אתה דוחף את הרכב בניוטרל לחצר האחורית בתקווה שאף אחד לא ילחיץ אותך ותטפל בזה בזמנך.
השעון מתקתק תיק-תק, חולפים עוד כמה חודשים, הסתיו, החורף, האביב. מסביב למכונית כבר צמחה גינה ועשבים שוטים.
הפעם זו שוטרת בדמות אשתך שמנדנדת לך. אתה יודע שאיתה זה לא רק קנס ולא כדאי להסתבך. אתה פונה לאיש מקצוע אשר קונה רכבים מושבתים ומפנה אותם. האיש קונה את המכונית ואתה קונה את עולמך אצל אשתך.